1 וְאִם לֹא נִטְמְאָה וְגוֹ׳ וּטְהוֹרָה וְגוֹ׳. כָּפַל לוֹמַר ״וּטְהוֹרָה״, לְצַד שֶׁבָּא לוֹמַר כִּי מִלְּבַד שֶׁתִּנָּקֶה הָאִשָּׁה מֵהַמַּיִם וְלֹא יַשְׁחִיתוּהָ, עוֹד לָהּ ״וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע״. לָזֶה הִתְנָה וּטְהוֹרָה, פֵּרוּשׁ, לֹא נִטְמֵאת בִּנְתִינַת שְׁכִיבָתוֹ שֶׁל אִישׁ מִבַּלְעֲדֵי אִישָׁהּ, וּטְהוֹרָה מִדָּבָר מְגֻנֶּה שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה הַנּוֹאֲפִים הַקּוֹדְמִים לְבִיאָה, חֵשֶׁק הַזּוּלַת וְחִבּוּק וְנִשּׁוּק וְדוֹמֶה לוֹ. אָז הוּא שֶׁיֵּטִיבוּ לָהּ הַמַּיִם כְּכָל הַכָּתוּב. אֲבָל אִם לֹא נִטְמְאָה אֲבָל לֹא נִטְהֲרָה מֵעַנְפֵי הַחֵטְא, הֲגַם שֶׁתִּנָּקִי מֵהָעֹנֶשׁ לֹא יַגִּיעוּהָ טוֹבוֹת הָאֲמוּרוֹת.
2 וְתִמְצָא שֶׁבִּשְׁבוּעַת הַכֹּהֵן אָמַר כִּי שָׂטִית תַּחַת וְגוֹ׳ וְכִי נִטְמֵאת וְגוֹ׳, וְקָשֶׁה, מַה הוּא כַּוָּנָתוֹ בְּמַאֲמַר ״כִּי שָׂטִית״, אִם הוּא ״כִּי נִטְמֵאת״ – לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְכִי נִטְמֵאת״ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְעִנְיַן דְּבָרִים הַקּוֹדְמִים לַטֻּמְאָה שֶׁהוּא חֵשֶׁק הַזּוּלַת וְכוּ׳, וְהִתְנָה וְכִי נִטְמֵאת אָז הוּא שֶׁיִּהְיֶה לָהּ עֹנֶשׁ, וְאָמַר בְּהַפְכִּיּוּת אִם לֹא הָיוּ שְׁתֵּי הַחֲלוּקּוֹת תִּנָּקֶה מֵהָרַע וְתַצְלִיחַ בְּדָבָר טוֹב, וַחֲלוּקָּה הָאֶמְצָעִית מוּבֶנֶת מֵאֶמְצָעוּת הַדְּבָרִים. וְרַזַ״ל אָמְרוּ סוטה יח. ״וּטְהוֹרָה הִיא״ מֵאִישׁ אַחֵר, וּלְדַרְכֵּנוּ אִישׁ אַחֵר נִכְלָל בְּמַאֲמַר לֹא נִטְמְאָה, כִּי דֶּרֶךְ כְּלָל אָמַר בֵּין מֵאִישׁ זֶה בֵּין מֵאַחֵר.
